היום החזקתי את הדלת פתוחה

ביום שבת ה - 18/12/21 נפתחה תערוכה מיוחדת ומעניינת של שלוש מאמניות הסטודיו לאמנות בכנפיים, בסלון שלנו לאמנויות. האוצר, עדי יקותיאלי, כתב כך על התערוכה:

לפני כשנתיים, במסגרת סידרת סדנאות שהעברתי, הכרתי את שלוש האמניות- דליה לזר, אלה ששו וג׳אי דמיין. שבועיים לאחר מכן, לקראת זו השניה, הקורונה פרצה אל חיינו על הסגרים, הריחוק הפיזי והניתוק שהביאה עימה. התכנסנו אל הבסיס, אל עצמנו.

הצעתי שנמשיך את הקשר שאך התחיל, באמצעות התכתבות יומיומית קבוצתית בוואטסאפ, כזו שתאמה את מאפייני התקופה המורכבת.

נפגשנו אמנם באופן ווירטואלי אך התפתחה ביננו אינטימיות שהלכה והעמיקה.

הפגישות שהתרחשו בכתיבה בלבד ולמשך שעה בודדת, כללו שיח ותרגיל יצירה שפותחו בזמן אמת באופן טבעי וזורם, כתגובה רפלקטיבית לעניינים רלוונטיים ופילוסופיים שצפו.

היו אלו זמנים בהם מהות העשייה ומחשבת היצירה שלנו היו מאד פריכים. בעולם שררה חרדה גדולה ותחושות קשות של אי-וודאות ולכן הקשר יוצא הדופן הזה, היה יקר במיוחד עבור כולנו- הן כבני אנוש, הן כאמנים. ההיררכיה אכן התמוססה לה ואנו התבוננו ביצירות כולנו בסקרנות ובפתיחות רבה ומאחר שהעולם עמד מלכת, נחסכה לנו אותה הפרקטיות הלוחצת של דד-ליין לתערוכה והתאפשר תהליך יצירה שנולד בצורה אורגנית אותנטית ושהתפתח לאיטו עד לקונספט התערוכה הנוכחית;

תערוכה קבוצתית שאינה מחלקת אזורי גלריה אלא אדרבה-מטשטשת אותם. תערוכה שיוצרת בית אחד. תערוכה שאינה מדגישה הבדלים, שאינה יוצרת ספרציות אלא משלבת דבר שמעניין

את שלוש האמניות כאחד- כחברות טובות בעלות סקרנות אמנותית משותפת. בעדינות ובענווה הן מבקשות לגרום לצופה לדברים הבאים:

“שהצופה יבחין שאני מרגישה מהבטן”

“שהצופה ירגיש שהוא חזר הביתה, לאזור בטוח”

“שהצופה יעצור ויתבונן”.

מה שמחבר את הכוונות הללו הוא יצירת מקום מטאפורי שמורכב מחלקי בית ומריטואליים רגשיים המחוברים למושג הבית; מושג חמקמק בתקופות ובשלבים שונים של חיינו שפעמים מתגמל ופעמים מאתגר ואפילו מאד.

׳היום החזקתי את הדלת פתוחה׳ היא תערוכת מיצבים קולברטיבית (שותפנית), בה טכניקות העבודות מגוונות בזכות השוני שבין האמניות והפאלטה הרחבה שיצרו יחד.

ציטוטים שנבחרו מתוך ההתכתבויות הרבות בוואטסאפ מוצגים אף הם בתערוכה ומאפשרים ׳כניסה׳ לאווירה ולשיח שהתרחש במשך תקופת הזמן הזה.

במידה, התערוכה מכניסה אותנו אל תוך הבית הפנימי של תהליכי היצירה של האמניות, כבספר פתוח שיש בו פתיחות,חשיפה ופגיעות. אולי כל זה לא היה מתרחש בזמן אחר ולכן ישנה כאן הזדמנות לחוויה רגשית אחרת וייחודית.

עדי יקותיאלי -אוצר

ברצוני להודות לגלית אילוז מנהלת העמותה לאמנות  בקהילה על הליווי

והפקת התערוכה המיוחדת הזו

ועמותת כנפיים על  ההזדמנות  למפגש ייחודי עם אמניות נפלאות